עזרא בן שלמה על שיר השירים ז׳

1 נ"ל דצ"ל שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך. א"א למהר"ם נראה שצ"ל אמרה השכינה אם תשוב ישראל בתשובה נחזה בך נראה בשמחתך ובכבודך. השיבו ישראל מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים כמחול שתי המחנות. נ"ל דקאי על מחנה הצדיקים ומחנה השכינה כדאיתא בפסחים. הכבוד זה שכינה עוזו נלמהר"ם והשכינה עוזו. ר"ל שישכנו בתוככם. נ"ל דצ"ל שיש בתוכנו ויהיה ע"ד הגמרא שעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים ופירושו שם שהקב"ה יהיה באמצע והצדיקים במחול סביבו:

1 נ"ל דצ"ל מה יפו פעמיך וגו'. הולך ומסדר שבח השכינה והתאחדותם בדמיון ומשל. נ"ל כך קבלתי קבלו פירושו מפי משכיל המקובל נ"ל מקובל:

2 מלך אסור ברהטים. קרבת הכבוד בכבוד והתאחדותה. וראה בחקוקה. נלמהר"ם ודמה קומה לתמר האילן זכר ונקבה והגוף אחד והענפים שנים:

1 אמרתי אעלה בתמר. אמרו ישראל אעפ"י שגרם העון חשבתי שאעלה לגדולה בזכות השכינה הנמשלת לתמר.

2 אחזה בסנסניו. נאחז בידינו מעשי' וזכותי':

3 ויהיו נ"ל צ"ל נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך וגו'. מקום יניקת' כאשכלות הגפן. שיתקבל נ"ל שתקבל זוהר ושפע ממקור החכמה:

4 וריח אפך כתפוחים המשל על קבלת' מן שני הכרובים:

1 וחכך כיין הטוב. ודבריך לא יהי' נ"ל רק למליץ טוב על ישראל כנגד הכבוד. ויהי חכך דובב שפתי ישינים. נ"ל אלו ישראל בגלותם.

1 לכה דודי. אמר' שכינה. נ"ל אל הכבוד. אחר שנגזרה הגזירה הגלות למה תעמוד מרחוק ותתעלה למרום מרומים:

2 נצא השדה. לא תסלק שכינתך ממני. הנה בגלות בבל רבוצי תורה ובתי כנסיות ובתי מדרשות זה משל הכרמים והסמדר והרמונים והדודאים: